רשב״א על בבא בתרא פ״א

1 מתני': הקונה שני אילנות בשל חבירו הרי זה לא קנה קרקע. וכבר כתבתי בפרק חזקת הבתים שמעתא דזה החזיק בקרקע וזה החזיק לז, ב באילנות, דתירצא דהא מתניתין בין לרבנן בין לרבי עקיבא היא, דנתינת קרקע לשנים ולשלשה לאו בעין רעה ועין יפה תליא מילתא, אלא אי הויא ארעא טפלה להם ליקרות שדה אילן אם לאו. ומאי דאיתמר בגמרא על מתניתין דהכא הכין מכרע, ושם כתבתיה בארוכה בסייעתא דשמיא, וכן דעת רבינו יצחק הזקן ז"ל.

2 רבי מאיר אומר קנה קרקע הגדילו לא ישפה והעולה מן הגזע שלו וכו'. האי סופא אתיא לתנא קמא, דאילו לרבי מאיר הגדילו ישפה והעולה אפילו מן השרשין של בעל האילן, דשנים לרבי מאיר כשלשה לרבנן, וקתני שלשה קנה קרקע הגדילו ישפה, והעולה מן השרשין שלו, ואם מתו יש לו קרקע.

3 גמרא: אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי מאיר אפילו בלוקח פירות מן השוק. פירוש פירות של בכורים.

4 ממאי מדקתני משנה יתירא וכו'. כלומר, דבשלמא לרבנן איצטריך למהדר ולמתני בשנים, לאשמועינן דאף על פי שלא קנה קרקע ואינו יכול לקרות אפילו הכי מביא. אלא לרבי מאיר איצטריך, אי לאו לאשמועינן דאפילו לוקח מן השוק מביא וקורא. והכי קאמר להו לרבנן, אפילו לדידכו דאמריתו דלא קנה קרקע, יביא ויקרא, שאני אומר שאפילו לוקח פירות מן השוק מביא וקורא, שאין הדבר תלוי במביא מקרקעו, וכדמפרש ואזיל אשר נתת לי ה' דיהבת לי זוזי דזבני בהו. ואם תאמר לרבי יהודה אמר שמואל שלשה מביא וקורא דתניא תמן ליקשי להו דרבנן הא תו למה לי. וי"ל דאין הכי נמי דהוה ליה לאקשויי עליה דרב יהודה הכין, אלא משום דאשכח תיובתיה בהדיא מן הברייתא, דקתני רבי מאיר אומר הלוקח אילן אחד מביא ואינו קורא, לא חש לאקשויי ולטעמיך הקונה שלשה אילנות למאי איצטריך. ואם תאמר מכל מקום שפיר קאמר שמואל, מכדי הא תנא הכא דינא דשנים ושלשה בין לרבנן בין לרבי מאיר, ואם כן פשיטא לרבנן דקונה שלשה מביא ולרבי מאיר בשנים. וי"ל דניחא ליה לאשמועינן דינא דהבאת בכורים אף על גב דתנא הכא דינא דקניית קרקע. ומיהו אי תנא הך דבכורים תו לא איצטריך להא דהכא, דההיא כוללת את הכל, דינא דקניית קרקע ודינא דהבאת הביכורים.

5 והכתיב אשר תביא מארצך ההוא למעוטי חוצה לארץ. ואם תאמר ולמעוטי חוצה לארץ איצטריך פשיטא, דחובת קרקע אינה נוהגת בחוצה לארץ, וי"ל דאיצטריך, סלקא דעתך אמינא דאיתקוש לבשר בחלב, דכתיב שמות כג, יט ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו, וכיון שכן אף הן יהו נוהגין בחוצה לארץ כבשר בחלב, קא משמע לן ארצך ולא חוצה לארץ.

6 והא כתיב אדמתך ההוא למעוטי אדמת גוי. כלומר בשקנה גוי שדה בארץ וגדל בו פירות, ואחר כך מכרו לישראל, סלקא דעתא אמינא יביא בכורים, כתב רחמנא אדמתך ולא משל גוי, דיש קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מבכורים ומה הוא פטור אף אדמתו פטורה. ור"ש ז"ל גריס, והא תרי אדמתך כתיבי חד למעוטי אדמת גוי וחד למעוטי אדמת גר. כלומר, כשגדלו פירות ונתבכרו בשדה הגר, ואחר כך מכרו לישראל, אין ישראל הלוקח ממנו מביא בכורים, דגר נמי פטור מן הבכורים ואדמתו נמי פטורה מן הבכורים. ואם תאמר לרבנן למעוטי אדמת גר, וגוי מנא להו, דהא חד מהני איצטריך למעוטי לוקח פירות מן השוק למאי דמקשי השתא. וי"ל דלוקח פירות מן השוק נפקא להו מאשר נתת לי, דלא משמע להו דיהבת לי זוזי דזבני בהו. ואי נמי לדידהו גוי וגר מחד קרא נפקא להו, משום דכל שהוא פטור אף אדמתו פטורה, ואידך הא דרשינן ליה במסכת בכורים פ"א, מ"א וב' למעוטי נוטע בתוך שלו והבריך בתוך של רבים, או שנטע בתוך שלו והבריך בתוך שלו ודרך היחיד ודרך הרבים עוברת באמצע, ואף על פי דליכא איסורא בנטיעות בעינן שיהו כל גידולי מאדמתך, וכל שכן בלוקח מן השוק, ולרבי מאיר דמחייב אפילו בלוקח מן השוק, הא לא מימעיט אלא מביא וקורא. ומיהו בירושלמי מפיק אפילו הכי הנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך שלו ודרך הרבים או דרך היחיד עוברת באמצע, משום גזל, דכתיב שונא גזל בעולה, דגרסינן התם בירושלמי פ"א, ה"א: אמר רבי יוחנן כולם מתורת גזל ירדו להם שהמוכר שביל לחבירו קנה עד התהום, ועוד אמרו שם תרווייהו צריכי, חד למעוטי אדמת גוי וחד למעוטי אדמת גר, ואשר נתת לי למעוטי לוקח פירות מן השוק. הא דאמרינן דאדמת הגר מימעטא מאדמתך, היינו משום דגר עצמו פטור, וכמו שאמרנו גר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו, אם היתה אמו מישראל מביא וקורא. וכשהוא מתפלל עם הצבור אומר אלהי אבותיכם, וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל, ומיהו איכא מאן דאמר דאין הלכה כן, אלא כל הגרים מביאין וקורין ואפילו אין אמו מישראל, דגרסינן התם בירושלמי ה"ד: תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם עתה לכל העולם, ר' יהושע בן לוי אמר הלכה כרבי יהודה קומי ר' אבהו ואורי כרבי יהודה. ולפי זה אף כשהוא מתפלל בין עם הצבור או בינו לבין עצמו אומר אלהי אבותינו וכן בברכת המזון. ואם תאמר אכתי איך יאמר ארמי אובד אבי. י"ל דשלשת האבות הן הן אבות כל העולם. ואם תאמר עוד, והא כתיב לתת לנו. י"ל דכיון שהן כבני האבות ראויין היו ליטול חלק בארץ, אלא שליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, והגרים הרי הם כטפלים שלא נטלו חלק בארץ. ומגירסא זו שבירושלמי משמע דבכל הגרים קאמר ולא בשל הקיני חותן משה. ואף על גב דתני הכי בתוספתא, בהא דירושלמי מפרש לשעבר היית אב לארם ועתה לכל העולם.

7 ודילמא לאו ביכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה. לאו למימרא שכל חולין אסורין ליכנס לעזרה, שהרי הכל נכנסין לעזרה בבגדי חול, ועוד לא שמענו שיהא אדם אסור ליכנס שם ופתו בידו, והלל היה מביא כשבתו לעזרה ומקדישה ושוחטה פסחים סו, ב. נדרים ט, ב, דעיקר איסור מביא חולין לעזרה משום דכתיב וכי ירחק ממך המקום וזבחת מבקרך ומצאנך בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום קידושין נז, ב והילכך כעין זביחה אסור, הא נכנס בעזרה וחוליו בידו שרי. אלא הכא משום דביכורים טעונין תנופה והגשה על גבי המזבח ודמי להקרבה, משום הכי הוא דקאמר שהן אינן ביכורים, ומגיש ומניף הרי זה כמקריב חולין בעזרה.

8 בשלמא תרומה יהיב לה לכהן ומעשר עני לכהן עני אלא מעשר ראשון דלוי הוא. כלומר, וביכורים נאכלין לכהנים, דאסורין הם לזרים כתרומה, דתרומה קרינהו רחמנא, דכתיב ותרומת ידיך, ואמרינן תרומת ידיך אלו הביכורים. ואם תאמר ומעשר שני מאי עביד ליה. י"ל דההיא נמי אפשר דפריק להו חוץ לירושלם ואכלי להו כהנים. כן תירץ הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש. ומסתברא שאין צריך לכך, אלא נותנו במתנה שם לכהן ואכיל ליה בירושלם.

9 יהיב ליה לכהן כרבי אלעזר בן עזריה דאמר מעשר ראשון לכהן. פירש ר"ש ז"ל לבתר דקנסינהו עזרא. ואינו מחוור, דאי מתניתין לבתר דקנסינהו עזרא, למה לי כרבי אלעזר בן עזריה דאמר לכהן ולא ללוי, אפילו כרבי עקיבא נמי, דלבתר דקנסינהו עזרא לרבי עקיבא נותנו בין ללוי בין לכהן, ומעתה מי דחקו לאוקומה כרבי אלעזר בן עזריה לבד, לוקמה ככולי עלמא, אלא דמעיקר דינא קאמר, ולאוקומי מתניתין אפילו בקודם קנסא, דאלו קודם קנס לרבי עקיבא ללוי ולא לכהן, ולרבי אלעזר בן עזריה בין ללוי בין לכהן, ובקראי הוא דפליגי, דרבי אלעזר בן עזריה סבר דאף הכהנים נקראו לויים וכדקאמר בעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים לויים וזה אחד מהם והכהנים הלוים בני צדוק, והילכך קודם קנס לרבי עקיבא דוקא ללוי ולא לכהן, אלא דיהיב להו לכהן כרבי אלעזר בן עזריה. ואם תאמר אי קודם קנסא, אילן אחד לרבי מאיר היאך יביא, והא איהו כרבי עקיבא סבירא ליה, דתניא ביבמות פרק האשה רבה יש מותרות פו, א תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי רבי מאיר. ומסתברא דאיפשר דזבין ליה מלוי ויהיב ליה לכהן, דכל דאיפשר לתיקוני מתקנים, וכדאמרינן נמי והא בעינן מכלינהו דפריק להו. ובנמוקי הרמב"ן ז"ל כתוב דמפריש עלייהו תרומה ומעשר ממקום אחר, ומפרש באותה תרומה ומעשר מיניה וביה, וגמרא הוא דלא חש לפרושי כולי האי ונקט הפרשה לרבנן בשני אילנות.

10 בצרן ושגרן ביד שליח. פירש ר"ש ז"ל, בצרן בעל הבית, והיינו לקיחה, ושגרן ביד שליח, והוא היה בירושלם, אינו קורא, דלקיחה והבאה כאחד בעינן וליכא, ואי נמי בצרן שליח ומת בדרך, כלומר, שלא הגיע השליח לירושלם, אין הבעלים קורין, דליכא לקיחה והבאה כאחד, הא אם בצרן שליח והוליכן שליח עד ירושלם קורא, דשלוחו של אדם כמותו. ואין פירושו מחוור, דאילו בצרן שליח והביאן לירושלם, היאך יקרא הוא, והלא צריך הוא לומר הנה הבאתי והוא לא הביא, ואם מפני הטעם שאמר ששלוחו של אדם כמותו, אם כן אפילו בצרן הוא ושגרן ביד שליח נמי, דהא שלוחו של אדם כמותו ולקיחה והבאה בחד איכא, דהבאת השליח כהבאתו. ורבינו תם ז"ל פירש, דבצרן אורחא דמילתא נקט, דדרכו של בעל הבית לבצור כרמו, ולאו היינו לקיחה, דלקיחה מן בעל הבית להוליכו ולהביאו לרושלם היא הלקיחה. ואי נמי בצרן דנקט לרבותא נקטיה, דאפילו בצרן הוא ושגרן ביד שליח כלומר שלקחן השליח מן הבית והביאן עד ירושלם, ואחר כך לקחן בעל הבית והביאן לעזרה, אינו קורא, מפני שהלקיחה שלקחן השליח מן הבית עיקר ולא הבצירה, והכי קאמר בצרן ושגרן ביד שליח מן הבית ומת שליח בדרך, ונגמרה ההבאה על ידי בעל הבית, אינו קורא, שהלקיחה מן הבית והבאה מהר הבית לעזרה בעינן בחד. ושליח שהביא ביכורים מן הבית והכניסן לעזרה אינו קורא, שאין השליח קורא, כדאיתא התם במסכת ביכורים פ"א, מ"ה, והכא נמי עבידי כי הא, לאו דוקא כי הא, אלא שמשגרן על ידי שליח, והוא הדין דהוה ליה למימר דמשלח להו על ידי שליח, דאין השליח קורא, אלא מסתברא דאורחא דתלמודא דאגב אורחיה ניחא ליה לאשמועינן מידי, והכא אגב אורחיה אתא לאשמועינן הא דר' יוסי ברבי חנינא.